בשרותי הצבאי שימשתי כחובל בחיל הים. לאחר שסיימתי לשרת במילואים (בהיותי כבן 50), חשבתי שמתאים לי לבצע פעילות התנדבותית. באותה תקופה פגשתי באקראי בחור שסיים לא מכבר שירות כקצין בקומנדו הימי. הוא סיפר לי שביחידה כ-40% מהלוחמים סובלים מכאבי גב. הייתי בטוח ביכולתי להדריך את הלוחמים לפעילות שתצמצם במידה מאוד משמעותית את אחוז הסובלים מבעיות גב.
ניסיתי להציע לשייטת את שרותי, אך הם דחו את הצעתי בנימוס בטענה שהם עובדים בהדרכת "טובי המומחים". על אף תסכולי הרב, נאלצתי להמתין לשעת כושר מוצלחת יותר. זמן לא רב לאחר מכן, מונה לתפקיד מפקד חיל הים בן כיתתי ומחזורי לשעבר האלוף במי"ל דוד בן בעש"ט. דוד הכיר את עבודתי מהתנסות אישית, ובעזרתו תוך זמן קצר נוצר קשר חיובי עם השייטת.
הבנתי שעלי ליצור רושם ראשוני חזק, והחלטתי במפגש המעשי הראשון עם הלוחמים לבצע מדידת גובה של כל המשתתפים לפני הפעילות ולאחריה. לאחר תרגול של כשעה, הסתבר שממוצע הגובה של המשתתפים עלה ב-8 מ"מ! אגב, ניסוי דומה על קבוצת אנשים כבני חמישים ויותר העלה הפרש גובה ממוצע גדול בהרבה.
הרושם הראשוני היה עוצמתי, והוחלט על תחילת שיתוף פעולה במסגרתו ניתן לי להדריך את הצוותים הלוחמים. עבודתי התחלקה לשני מסלולים נפרדים:
במסלול הראשון עקבתי אחר צורת אימוני הכוח שהייתה מקובלת עליהם, והמלצתי לערוך בה שינויים רבים. לדוגמה, בעבודה על מתח, היה מקובל על מאמני הכושר ועל הלוחמים להחזיק את הרגליים כפופות ברכיים לאחור, המלצתי היתה לשמור ברכיים קרוב ככל האפשר אל החזה. אמנם מדובר בתרגול הרבה יותר קשה, אך ניתן היה להסתפק בפחות חזרות על מנת להשיג את אותה מטרה תוך הגנה על הגב התחתון. באופן דומה המלצתי על שינויים בשורה ארוכה של פעולות שהיו חלק מהאימונים השגרתיים של הלוחמים.
מסלול הפעולה השני היה הכנסת שורה של פעולות להגמשת הגב, הישבנים והירכיים. אני רואה בהגמשת קבוצות שרירים אלה - תנאי הכרחי בכל הנוגע למניעת כאבי גב.
המניעה היא המטרה!
שיתוף הפעולה של המפקדים והלוחמים היה נפלא. הם רצו ללמוד ולהפנים לא פחות ממה שאני רציתי לחלוק את הידע ולעזור בהשגת המטרות.
התוצאות אכן לא איחרו לבוא. תפוצת כאבי הגב פחתה מאוד, עם המקרים היותר עקשנים עבדתי גם במסגרות מצומצמות ואף אישיות. הכינוי שלי בקרב הלוחמים היה "ד"ר גב". רובם לא ידעו את שמי. כאשר הם החלו להפנות אלי את הוריהם, הבנתי שרכשתי את אמונם.
עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, התפזרה היחידה לפעילות מבצעית אינטנסיבית, כך שלא נותר לי עם מי לעבוד בבסיס היחידה, ובכך בתום ארבע שנות פעילות הסתיימה עבודתי בשייטת 13. אחוז הסובלים מכאבי גב עמד, לקראת סיום עבודתי על כ-4% בלבד. עשירית ממה שהיה בתחילת פעילותי שם. אני משוכנע שמצב דומה קיים בכל היחידות הלוחמות בצבא, וככל הנראה לא רק שם.