כללי
העקרונות שיובהרו להלן, מהווים חלק מחוקי הטבע. הם פועלים ומשפיעים עלינו, לחיוב או לשלילה, כל הזמן. הבנת העקרונות הללו ויישומם במהלך חיינו הרגילים, וכמובן גם בכל פעילות גופנית יזומה ספורטיבית או אחרת - תהווה תרומה חשובה ואף הכרחית לשמירה על בריאות הגב, המפרקים ,הגוף כולו, ושמירה על יכולת לנוע בתנועה זורמת, ללא כאבים.
ציות לעקרונות אלה יטפח וישמר את צורתו הנאה של הגוף לאורך שנים רבות. רשימת עקרונות התנועה, כפי שנוסחו על ידי, כוללת חמישה עקרונות בלבד!
כל אחד מעקרונות אלה הינו בעל חשיבות זהה לאחרים, הם נובעים ומשלימים אלו את אלו. קיום נכון ומדויק של כל עיקרון בפני עצמו מעורר ומעודד יישום נכון של כל האחרים ולהיפך. שימוש לא מדויק ולא נבון, כזה שאינו מתיישב עם ההיגיון הפנימי של מבנה הגוף כולו (או של כל חלק ממנו בנפרד), הפועל תחת החוקים הפיזיקליים בכדור הארץ, יגרום לשיבושים בתפקוד, לכאבים ולעיוותים במבנהו (כגון: התרחבות מרכז הגוף, אובדן גובה, שינויים בצורת הגב או כפות הרגליים, ועוד). כאבים ומיחושים, הם תחבולה מחוכמת (אם כי לא נעימה) של הטבע, ותכליתם להתריע על תקלה במערכת.
כל כאב שמופיע לכאורה מסיבה לא ברורה, שאין מקורו באירוע טראומטי כגון תאונה, הוא תוצאה של נזק שנצבר במשך זמן רב עקב התנהגות-גופנית (בדגש על יציבה ותנועה) לא תקינה. המשמעות: תנועה המתבצעת שלא כהלכה, גורמת לגוף לספוג נזק כלשהו.
רק כאשר מידת הנזק המצטבר מגיעה לרמה מסוימת – מופיע הכאב. זאת בדומה לטיפות מים הנושרות אל תוך כוס. רק כאשר תתמלא הכוס יתחילו המים להישפך. לשום אירוע גופני חד פעמי – אין משמעות בריאותית לטוב או לרע (שוב, חוץ מאירוע טראומתי כגון תאונה). מטופלים רבים מדווחים לי על תנועה מסוימת שכביכול היוותה את הסיבה לבעייתם. אך יש להדגיש שהאירוע שהתרחש בעת הופעת הכאב או זמן קצר לפני כן, לרוב איננו אלא "הקש ששבר את גב הגמל", ואין לראותו כסיבה הישירה לכאב. חלק מן ההיבטים המעשיים של עקרונות אלה, יהיה ברור ומשמעותי יותר בעזרת הדגמות פשוטות, שאותן ניתן לחוות רק בעבודה מעשית. אני משוכנע שכל מי שמשתתף באופן שגרתי בפעילות-גופנית בהדרכתי, מבין היטב את כוונתי. להלן העקרונות:
העיקרון הראשון - התבססות
עקרון זה נוסח לראשונה ע"י ארכימדס על ידי אמירתו המפורסמת על נקודת המשען. גוף האדם (והחיה), אינו "מונח" על האדמה ונשען עליה כאחד החפצים והרהיטים, אלא דוחף את האדמה מטה, על מנת להתרומם ולצמוח ממנה. (כפי שעובד ג'ק של מכונית). המשמעות הפיזיקלית של צמד המונחים "התבססות - צמיחה" היא הצמד "כוח - קונטרה". דריכת חץ וקשת, סגירת רוכסן כנגד מתיחת הבגד, סחיטת סמרטוט, סגירת/פתיחת עט וכד'. "דחיפה" זו הינה פעולה ולא מצב. פעולת דחיפת האדמה/התבססות, מתבצעת דרך נקודת המשען העיקרית של הגוף על האדמה בתנוחה נתונה: עקבים דוחפים את הקרקע בעמידה, ברכיים "משתרשות" בקרקע בעמידה-על-ארבע, אגן מתבסס אל המשטח בישיבה, וכן הלאה. הפעלת כוח אנכי אל תוך האדמה - התבססות - יכולה להתבצע רק ביוזמת כוח הפועל במרכז הגוף: בטן, מותניים ורצפת האגן. קרי, כל השרירים המהווים מעטפת חלל הבטן.
העיקרון השני – יוזמה במרכז הגוף
עקרון זה נובע מעקרון ההתבססות, וקובע שכל תנועה, חייבת להיות יזומה במרכז הגוף, ע"י שרירי הבטן המותניים ורצפת האגן. ניתן למנות לפחות עשר סיבות שונות, שכל אחת מהן כשלעצמה, מהווה, על פי היגיון אלמנטרי, סיבה מספקת לכך שקבוצת השרירים הנ"ל חייבת ליזום, לפעול להיות שותפה ערנית בכל תנועה משך כל שעות הערות של היצור החי. לא ניתן לקיים אף לא אחד מעקרונות אלה ללא השתתפות שרירי הבטן. כל אחד מחמשת עקרונות התנועה המפורטים בזאת מהווה אחת משורת הסיבות המחייבות עבודה של שרירי הבטן. סיבות נוספות המחייבות תפקוד רצוף של שרירי הבטן יומיום כל היום יוסברו במאמר אחר. בהעדר התבססות יוזמת ויוצרת צמיחה – יימצא הגוף, עקב פעולת כוח הכבידה, במצב הישענות, צניחה והידחסות הגוף אל תוך עצמו. כתוצאה מכך - אובדן גובה והתעבות מרכז הגוף.
העיקרון השלישי - איזון, שיווי משקל
קיים ציווי עליון של הטבע להשקעת אנרגיה מזערית לטובת השגת כל מטרה תנועתית. הפעלת הגוף נועדה להתבצע באופן חסכני, מדויק, הרמוני, אלגנטי -שובה עין. שימוש במינימום תנועות להשגת מקסימום יעדים. לפיכך על תנועה להתבצע באופן חסכני, יעיל, מדויק ואלגנטי. זה היופי בהתגלמותו. מה שיעיל, חסכוני, מדויק ואלגנטי – הוא גם שובה עין ביופיו, וכמובן גם מועיל לבריאות הגב ובריאות הגוף. לשם הפעלת כל גוף/חפץ תידרש אנרגיה מזערית כל עוד ימצא הגוף/חפץ בתנאי שיווי משקל ואיזון. כאשר ימצא מקל של מטאטא, כיסא או גוף האדם בתנאי שיווי משקל ואיזון – יפעלו על מבנהו מינימום עומסים. כאשר בעת תנועת הגוף יתקיימו שני עקרונות התנועה הראשונים שהזכרנו, תהיה לגוף נטייה טבעית וספונטנית לקיים גם את העיקרון השלישי ולהגיע למצב שיווי משקל - איזון. כך למשל, בעת הרמת רגל לפנים ממצב עמידה – (שהיא הפרה, או יציאה מממצב שווי המשקל ששרר קודם להרמתה), יושג האיזון הדרוש על ידי הפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל הגבוהה, כתף בצד הרגל הגבוהה תופיע מאחור, כתף נגדית מלפנים, ובכך יגיע הגוף לשיווי המשקל והאיזון. מצב זה יהיה תוצאה של התבססות ברגל העומדת ויוזמה במרכז הגוף. התנהגות נכונה, כזו שתגרום לגוף להגיע לאיזון הדרוש באופן ספונטני, תתבטא בעת הליכה בהפניית חזה קלה אל עבר הרגל הצועדת לפנים. ללא יוזמה נכונה במרכז הגוף - לא קיימות תנועות פיתול בגו, ובלעדי תנועות אלה לא ניתן להגיע לאיזון. בהעדר איזון יאלץ הגב לעמוד בעומסים גדולים לאין שיעור. נסו להשוות בין אחיזת כיסא בנקודת האיזון שלו לבין אחיזת אותו כיסא בקצה רגלו הקדמית. אצל כל בעלי החיים (בעלי החוליות) – מגיב כל עמוד השדרה לכל תנועה באשר היא. אצל בני האדם תופיע תגובה זו, רק באם יתקיימו עקרונות אלה.
העיקרון הרביעי - ה"קוד" הרשום במבנה הגוף
הגוף בנוי על פי הגיון מוצק. כל חלק מחלקי הגוף בנוי באופן שמעיד מהי צורת השימוש הנכונה באותו איבר. הבנת היגיון זה תוביל לשימוש נבון ויעיל בגופנו. לעומת זאת התנהגות גופנית שאינה בהתאם לקוד זה תגרום בהכרח לצבירת נזקים. כל חלק מחלקי הגוף יכול לשמש דוגמה לקיומו של הקוד הרשום במבנהו. לשם הסבר עיקרון זה די אם אציג שתי דוגמאות:
כף הרגל היא בעלת מבנה חזק ומסיבי באזור העקב, ובעלת מבנה עדין בהרבה בקדמת כף-הרגל והבהונות. המסקנה המתבקשת היא, שרוב המשקל אמור להתבסס היכן שהמבנה חזק יותר – כלומר, על העקב - ולא על הבהונות! רוב בני האדם אינם מתנהגים כך.
פלג הגוף העליון מחוזק על ידי "טבעות-עצם": באגן, בצלעות, ובשכמות ועצמות הבריח. אך החצי התחתון של הגֵו לא כולל עצמות על מנת לאפשר חופש תנועה. את אותו חוזק שמספקות טבעות-העצם למבנה הגוף, היכן שהן קיימות - חייבים לספק שרירי הבטן, באותו חלק גוף בו לא קיימות טבעות העצם.
העיקרון החמישי – כל תנועה היא משימה לכל הגוף
הגוף הוא ישות אחת, שאמורה להתגייס כל-כולה לביצוע כל מטרה תנועתית. כל הפעלת יד, רגל או ראש, חייבת להתבצע תוך קיום התבססות, יוזמה במרכז הגוף, ובתנאי שיווי משקל ואיזון. על מנת להשיג את כל אלה יחד – נדרשת התגייסות של הגוף כולו. על פי הדוגמה שהובאה בסעיף הקודם, במצב עמידה, הכוונה להרמת רגל לפנים צריכה להתבטא בהתבססות על עקב הרגל העומדת, בדחיפת שרירי הבטן את הגב התחתון לאחור (לבל ימשך לפנים על ידי משקל הרגל המורמת), והפנית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל המתרוממת - שימוש בגוף כולו. ללא קיום כל מכלול מרכיבי ההתנהגות הזו, בעת הרמת הרגל יפעלו על הגוף כוחות דוחסים, יפעלו על הגב עומסים מופרזים והגוף יאבד מגובהו מגמישותו.
סיכום
בעלי חיים מתנהגים על פי האינסטינקטים הטבועים בהם ולכן הם מקיימים את החוקים הללו באופן ספונטני. כתוצאה מכך תנועתם אלגנטית ונאה לעין. הם מצליחים להימנע מכאבים, לשמור על יכולותיהם הגופניות וצורתם המקורית לאורך כל חייהם.
במהלך אלפי שנות האבולוציה, נפרד האדם בהדרגה מן האינסטינקטים ה"חייתיים". לנוכח העדר האינסטינקטים הדרושים לקיום תנועה נכונה, התאפשרה התפתחות הרגלי תנועה ויציבה שגויים, ובעקבותיהם הצטברות נזקים וכאבים. בתמורה לאובדן האינסטינקטים, פיתח האדם יכולות למידה, הבנה,הסקת מסקנות, ארגון, תקשורת ועוד יכולות ייחודיות שמאפשרות לו להשתלט על כל בעלי החיים בטבע. יכולות ייחודיות אלה הן שאמורות לשרת את האדם המודרני, למלא את ה"חלל" שנפער עקב אובדן האינסטינקטים.
שינוי הרגלי תנועה, היא משימה קשה וממושכת אשר דורשת התמסרות לאורך זמן רב. לכן עלינו לעסוק במקביל לכוונה לסגל לעצמינו הרגלי תנועה ויציבה משופרים, (בהתאם ל"הוראות היצרן" ובהתאם ל"עקרונות התנועה" לעיל), גם בפעולות פיצוי ו"תחזוקה" רציפות – כלומר: תרגול נכון.