לו הייתי נאלץ להסביר בשתי מילים בלבד את מחשבותיי ביחס למערכת התנועה בגוף האדם, הייתי קובע ללא היסוס – "שרירי הבטן".
הגדרה: בבלוג זה "שרירי הבטן" הם מעטפת השרירים הסוגרים על חלל הבטן: מותניים, בטן ורצפת האגן, לרבות השרירים הטבעתיים.
אף אחת מתנועות היום-יום ו/או מהתנועות בפעילות גופנית יזומה, לא תחשב "נכונה", באם שרירי הבטן אינם מהווים כוח יוזם, מצמיח ותומך, המשתתפים בביצוע הפעולה/תנועה. יש לראות בשרירי הבטן שרירים יציבתיים ממדרגה ראשונה. בנוסף למטלותיהם התנועתיות – עליהם לתמוך בשלד ובאיברים הפנימיים בכל עת, לרבות במצבים סטטיים.
ברמה התרבותית, "הבטן הרכה" הוא ביטוי המבטא חולשה, תורפה ופגיעוּת. אך במציאות הגופנית "בטן רכה" היא נקודת תורפה לא מפני היותה "בטן" - אלא מפני היותה "רכה". משמע - נעדרת יוזמה, עצמה וערנות. כמו כן אני רואה בעייתיות בעובדה, שבלשוננו ובתודעתנו "גב" ו"בטן" הם שני מושגים נפרדים. על פי הבנתי, גב ובטן הם שני צדדים של אותו מטבע. שרירי הבטן ושרירי הגב הם איבר תנועתי אחד, בדומה לכף יד ולגב כף יד.
התבוננות מושכלת בחלל רב נפח זה שבו אנו דנים, שעליו סוגרים שרירי מעטפת הבטן, תוך התייחסות למיקומו המרכזי, המשמש צומת שממנה צומח הגֵו (הטורסו) וממנו יוצאות הגפיים התחתונות. התבוננות כזו לא תאפשר להתעלם מן ה"קוד" הרשום באופי המבנה. לא יתכן תפקוד תקין של הגוף, תוך הזנחת חלק כל כך מרכזי בו! אין להשלים עם מצב בו מערכת מורכבת, גדולה וחשובה זו תתנהל בהעדר יוזמה, בפסיביות עצלה, בחוסר חיוניות וללא עצמה.
יש להשתמש בשרירי הבטן יומיום כל היום! להוכחת קביעה זו ניתן למנות שורה ארוכה של סיבות והסברים הנובעים מתוך השכל הישר וההיגיון במובנם הבסיסי ביותר. כל אחת מהסיבות הללו, על פי היגיון האלמנטרי, מהווה סיבה מספקת להוכחת הצורך בעבודה מתמדת של שרירי הבטן.
חמש הסיבות הראשונות ברשימה ארוכה זו הם חמשת עקרונות התנועה. אף לא אחד מהם ניתן לקיום ללא השתתפות שרירי הבטן. עקרונות התנועה הם:
התבססות
יוזמה במרכז הגוף
איזון
ה"קוד" הרשום במבנה הגוף
כל תנועה היא משימה לכל הגוף
נתעמק על כל אחת מן הנקודות ונעמוד על הקשר שבין האפשרות לקיום כל אחד מעקרונות התנועה לבין תפקוד ועבודת שרירי הבטן.
התבססות
התבססות היא אותה הפעלת עוצמה אל תוך האדמה שכתוצאה ממנה ניתן להתרומם ולצמוח מן האדמה מעלה. משען ודחיפה הם מצב והיפוכו. נוכחותנו על האדמה אפשרית, גם, במצב של משען פסיבי, מצב בו משקל הגוף שואף להתקרב אל נקודת המשען. אך על פי המציאות בה עלינו "להתרומם" חרף כוח הכבידה המושך אותנו אל האדמה, נדרשת דחיפה אקטיבית של האדמה מטה, אשר כתוצאה ממנה מתרומם הגוף ומתנשא מעלה. כל ניסיון לדחיפת האדמה אנכית-מטה בכל חלק-גוף הבא אתה במפגש - או במלים אחרות: התבססות, יאלץ התגייסות של שרירי הבטן. או במילים אחרות, לא תתאפשר התבססות בלי התגייסות שרירי הבטן.
יוזמה במרכז הגוף
יוזמה במרכז הגוף, קרי בשרירי הבטן המתניים ובשרירי ריצפת האגן, מהווה תנאי לקיום כל אחד מעקרונות התנועה. זה הבסיס למחשבה ששום תנועה לא תחשב נכונה ללא התגייסות ויוזמה ערנית ודינמית במרכז הגוף.
פעולת שרירי הבטן נועדה לאפשר תפקודם הנכון, היעיל, והמועיל של כל יתר חלקי הגוף. פעולתם האופיינית (הספציפית) של איברים פריפריים (גפיים) זקוקה להשתתפות ותמיכה, הנובעות מתוך יוזמה ושליטה במרכז הגוף. כך ניתן להשיג תנועה מתואמת (קואורדינטיבית) ואלגנטית.
כל תנועה המבוצעת ללא זיקה לשרירי הבטן, תכלול בהכרח רכיבים בעלי השפעה שלילית לגוף או לאחד מחלקיו.
איזון
כשגוף פועל/מופעל בתנאים של איזון, נדרשת פחות אנרגיה להפעלתו, ועל מבנה הגוף הזה פועלים פחות עומסים. על כן יש להשתמש בגוף בתנאים של איזון. הרמת ברך לפנים בעת עמידה (המתרחשת בכל צעד לפנים), יוצרת מצב בלתי מאוזן ביחס לעמוד השדרה המשמש ציר תנועה. חוסר איזון זה נוצר בשל משקל הרגל שהוסט לפנים רק בצד אחד, מבלי לפצות על כך בהסטת משקל דומה, לצורך איזון, במגמה הפוכה. חוסר איזון שכזה יוצר עומסים גדולים על עמוד השדרה. לצורך מזעור העומסים יש לשאוף לכך, שסכום המומנטים סביב ציר התנועה - עמוד השדרה, יהיה קטן ככל הניתן. בדוגמה שלפנינו יושג איזון להרמת ברך לפנים, על ידי הפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל הגבוהה, כך, שבצד שבו מתרוממת ברך לפנים - פונה כתף לאחור, ובצד הנגדי לברך שהתרוממה - מופיעה כתף לפנים. הפנייה זו היא תנועת פיתול לאורך עמוד השדרה. תנאי הכרחי ליצירת תנועת פיתול שכזו היינו תפקוד יעיל של שרירי הבטן והתבססות. בעת עמידה נכונה, המקיימת התבססות (באמצעות עבודת בטן) על עקבים ושוליים חיצוניים של כפות הרגליים כנדרש, יופיע הפיתול המאזן, ספונטנית, עם הרמת הרגל.
ה"קוד" הרשום במבנה הגוף
אופי המבנה של כל חלק מחלקי הגוף, מעיד על האופן בו עלינו להשתמש באותו איבר.
השלד של פלג הגוף העליון (מהאגן עד הכתפיים) בנוי טבעות טבעות של עצם. טבעות עצם אלה מקנות חוזק למבנה הגוף בכל עת. ואולם, לאורך כמחצית מאורך עמוד השדרה, לא קיימות טבעות עצם שלמות. זאת, כדי להקנות למבנה חופש תנועה, ולאפשר שינויי ההיקפים המתרחשים תוך פעולות-החיים: הנשימה, העכול, הריון (אצל נשים). על פי ה"קוד", במקום העוצמה החסרה של טבעות העצם חייבת להתקיים עוצמת שרירי הבטן.
"הפלטה המתנית" מהווה את הדופן האחורית של חלל הבטן, ובנוייה מארבע עצמות לפחות. מול הפלטה המותנית קיימת הדופן הקדמית השרירית. עוצמת השרירים מלפנים, צריכה להיות שקולה לעוצמת העצמות מאחור.
משימה לכל הגוף
הפעלת כל חלק גוף: ראש, ידיים או רגליים - תיעשה קלה מדויקת ואלגנטית יותר באם ישותפו בה גם שרירי הבטן. ללא התגייסות שרירים אלה יאלץ הגוף לאמץ שרירים (שאין ייעודם לכך) באופן לא יעיל ולא פונקציונלי. הגפיים תורגשנה כאילו הן כבדות יותר. חלקי הגוף השונים ישענו זה על זה ויתקיימו תהליכי דחיסה, זאת בעוד שחלקי הגוף נועדו ליצמוח זה מתוך זה. מאמצים לא פונקציונאליים מובילים לכאבים.
סיכום
קיימת לדאבוננו, האפשרות הטכנית, לבצע את רוב תנועות היומיום גם ללא פעולה תקינה של שרירי הבטן. עובדה מכרעת זו היא אחת הסיבות הגורמות ליקויים ושיבושים בתפקוד ובהרגשה.
למציאות זו יש משקל ניכר בעיצוב שלילי של איברי הגוף ובקיומם של ליקויי יציבה שעלולים להתבטא גם בכאבים שונים.
ניקח דוגמה מעולם חיות הבר (והבית) ההולכות על ארבע - למרות שכח המשיכה פועל בעצמה אנכית - ניתן לראות נקבה מניקה, אשר למרות דדיה המושכים מטה - בטנה הדוקה בכח שרירי הבטן ומוצמדת אל הגב.
בהתנסות מעשית ניתן להמחיש בבירור, בעזרת דוגמאות פשוטות, כל אחת מן הנקודות המוסברות כאן. אשמח לענות על כל שאלה uri@humaintain.com.